החלטה בתיק בר"ע 57881-02-14

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1.         לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (ב"ל 54733-06-13; השופט יוסף יוספי), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לעניין נפגעי עבודה (להלן גם הוועדה) מיום 22.5.13.

2.         המבקש נפגע בכתף ימין בתאונת עבודה בדצמבר 2009. ועדה רפואית לעררים מיום 6.2.12 קבעה למבקש נכויות זמניות ונכות יציבה משוקללת בשיעור של 14.5% מיום 1.9.10, כאשר מתוכם נקבעו 10% לפי סעיף 42(2)א1 ו-5% לפי סעיף 35(1)א-ב מותאם.

            ביום 29.8.12 ניתן תוקף של פסק דין (ב"ל 6925-05-12; השופט צבי פרנקל, להלן גם פסק הדין הקודם) להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המבקש יוחזר לועדה על מנת שתסביר ותנמק מדוע לאור ממצאיה בכתף ימין בדבר "מגבלה קלה בסיבוב הפנימי" העניקה מחצית מסעיף 35(1)א-ב בלבד, ותסביר האם יש מקום לקבוע נכות נוספת בגין הקרע בסופרספינטוס.

            הוועדה התכנסה על פי הוראות פסק הדין הקודם והותירה את החלטתה הקודמת על כנה. מכאן הערעור לבית הדין האזורי.

3.         בית הדין האזורי קבע כי הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין הקודם, החלטתה היתה מנומקת ומבוססת ולא נפלה טעות משפטית בהחלטתה, ודחה את הערעור. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

4.         בבקשת רשות הערעור נטען כי קביעת הוועדה לפיה אין לקבוע למבקש נכות בגין הקרע בסופרספינטוס אינה מתיישבת עם תיקו הרפואי, עם ממצאיה ועם החלטת פקיד התביעות. זאת, כאשר הוועדה קבעה למבקש 5% נכות בגין הגבלה בתנועות הכתף.

5.         לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה, בנימוקי הבקשה ובכלל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור. לא שוכנעתי מטענות ב"כ המבקש כי קיים טעם להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי ובנימוקים שהובילו אותו לדחיית הערעור.

6.         עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי הוועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין הקודם ונימקה היטב את החלטתה. על פי החלטת הוועדה, הקרעים החלקיים בגיד הסופרספינטוס מתאימים לשינויים ניווניים ולא לפגיעה אקוטית, ולכן אין קשר סיבתי בין ממצא זה לבין תאונת העבודה. קביעה זו מצויה במתחם שיקול דעתה הרפואי-מקצועי של הוועדה ואין טעם משפטי להתערב בה. כמו כן, החלטת הוועדה אינה משוללת היגיון, כפי שמנסה המבקש לטעון, שכן נקבעה למבקש נכות בגין קרע בשריר הביצפס ובנוסף נכות בגין הגבלה מינורית בתנועת הכתף, ובנסיבות אלה קביעת הוועדה אינה "תמוהה", כהגדרת המבקש, אלא היא סבירה ומנומקת ואין טעם משפטי להתערב בה.

 7.        סיכומו של דבר - בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.           

ניתנה היום,  א' ניסן תשע"ד (01 אפריל 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: